פסק-דין בתיק ת"א 1787-08

כללי

1. בפני תביעת לקוח נגד עורך-דין, בעילה של רשלנות מקצועית. בבסיס התביעה עומדת הטענה לפיה הנתבע התרשל בייצוג התובע בבית המשפט, בתביעה לפי חוק הפלת"ד (ת.א. 2668/00 בבימ"ש שלום ברחובות), וזאת עת הסכים לדחיתה על הסף. לפי הנטען, היה על הנתבע לפעול למיצוי הבירור הרפואי בדבר נכות התובע, ולא להסתפק בקביעת המל"ל מיום 22.1.1999, לפיה סבל מנכות אסטטית גרידא. ואמנם, בהמשך הכיר המל"ל בהחמרת המצב הרפואי ובנכות אורטופדית. הנתבע השיב כי טענות התובע אינן אלא "חוכמה בדיעבד". בזמן אמת, קביעת המל"ל חייבה את התובע בתביעה לפי חוק הפלת"ד והוכיחה כי לא סבל מנכות תיפקודית.

2. במישור הדיוני: מטעם התובע העיד הוא עצמו. מטעם הנתבע העיד הוא עצמו וכן עו"ד יוסף אל-אסמר שפעל בשמו בדיון בבית המשפט מיום 20.5.2001, בו נדחתה התביעה. המצהירים נחקרו בפני. ב"כ הצדדים סיכמו בכתב.

דיון

3. התובע, יליד 30.6.1948, נפגע בתאונת דרכים ביום 6.2.1998. בגין כך הגיש תביעה לבית המשפט לפי חוק הפלת"ד, באמצעות הנתבע (ר' נספח ד' לתצהירו). בתביעה נטען כי נחבל בשוק שמאל, אושפז ונזקק לטיפולים רפואיים שונים (ס' 11-4 לכתב התביעה). נטען כי לא עבד במשך 206 ימים מהתאונה וכי "פוטר מעבודתו כך שהיום הוא מובטל ואין ביכולתו להתקבל לעבודה כלשהי בשל מוגבלותו" (ס' 12 לכתב התביעה שם). כן נטען כי "לאחר התאונה ובגין חבלות הגוף שנגרמו ועקב מגבלותיו נבצר מהתובע מלשוב לעבודה ולפיכך נגרם ויגרם לתובע הפסד השתכרות" (ס' 13 לכתב התביעה שם). בנוסף דווח על תביעתו למל"ל, שם נקבעו לו נכויות זמניות, וכן נכות צמיתה בשיעור 10% בגין צלקת ולפי תקנה 75(1)ב' לתקנות המל"ל.

4. בתחשיב הנזק שהגיש הנתבע לבית המשפט ברחובות, ביום 16.1.2001, נרשם כי התובע הוא ספר במקצועו, וכי לפני התאונה עבד בנקיון בביה"ח אסף הרופא (ס' 2 נספח ה' לתצהיר התובע). נרשם כי "לתובע נגרמה נכות אורטופדית צמיתה בשיעור 10% כתוצאה מהתאונה" (ס' 4 שם). נטען כי "עקב התאונה פוטר התובע מעבודתו ביום 16/8/1998 בשל אי יכולתו לשוב לעבודה, מכתב הפיטורין מצורף בזאת..." (ס' 5). פעם נוספת צוין שפוטר מעבודתו (בס' ג'), ובית המשפט התבקש לחשב את אובדן כושר השתכרותו לפי נכות בשיעור 20% (ס' ד'4).

5. ביום 17.1.2002 התקיים דיון מקדמי ראשון בבית המשפט ברחובות. הצדדים ביקשו ארכה לשקול את הצעת בית המשפט (ר' נספח א' לתצהיר הנתבע). הצעת בית המשפט לא נרשמה בפרוטוקול; הנתבע העיד כי הוצע לתובע למשוך את תביעתו ללא צו להוצאות (ר' עדות הנתבע, פ' ע' 41 ש' 28 עד ע' 42 ש' 16). ביום 31.1.2001 הודיע הנתבע לבית המשפט בכתב, "כי הצעת בית המשפט כפי שהוצגה בפניו נדחית ואין מקום לקבלה" (ר' נ/1).

6. הצדדים זומנו לקד"מ נוסף, שהתקיים ביום 20.5.2001 (נספח ז' לתצהיר התובע). מטעם התובע הופיע עו"ד אל-אסמר, שהתבקש על ידי הנתבע להופיע במקומו (ר' ס' 4 לתצהירו). בפרוטוקול הדיון נרשם מפי ב"כ התובע: "בשלב זה ובהמלצת בית המשפט אנו מסכימים לדחית התביעה, שכן על פי כל חישוב היא נבלעת בתגמולי המל"ל, תוך השארת זכותנו להודיע על ביטול ההסכמה בתוך שבעה ימים". ב"כ הנתבעים שמרה באותו דיון על הזכות לדרוש "הוצאות לדוגמא", היה ותבוטל ההסכמה לדחית התביעה. בית המשפט הוציא באותו יום פסק-דין, בו נדחתה התביעה ללא צו להוצאות (ר' פרוטוקול הדיון שם).

7. לטענת התובע, תוצאות הדיון נמסרו לו כהודעה מוגמרת שלא ניתן לשנותה. התובע הצהיר: "לאחר תקופה ארוכה, פנה אלי הנתבע טלפונית והודיע לי התיק שלך סגור, בימ"ש החליט שלא מגיע לך שום דבר, תבוא ותיקח את התיק שלך!" (ס' 15 לתצהירו). הנתבע מצידו טען כי דיווח לתובע בתכוף לדיון ובנוכחות עו"ד אל-אסמר, והתובע אמר לו "כי ייתן לי תשובה ומיד אח"כ בחר לנסוע לחו"ל למספר שבועות" (ס' 19 לתצהירו).

8. אומר מיד: הנתבע לא עשה די על מנת להבהיר לתובע את משמעות פסק-הדין מיום 20.5.2001. בפסק דין זה - התביעה נדחתה, תוך הותרת פתח דיוני צר בן שבעה ימים, בגדרו יכול היה התובע להודיע שהוא חוזר בו מהסכמתו לדחיה. חשיבותו של פסק-הדין ולוח-הזמנים הקצר חייבו את הנתבע למסור ללקוח הסבר מיידי, ברור וחד-משמעי. יושם אל לב כי התובע אינו דובר עברית, ערבית או אנגלית, והתקשורת בין הצדדים נוהלה באמצעות צדדים שלישיים. הנתבע הודה: "התובע התקשה לתקשר עמי בשל אי ידיעתו את השפה העברית. אי לכך תקשורת ביננו התקיימה רק בנוכחות או באמצעות בן משפחה או קרוב של התובע כמתורגמן ויכלה להתקיים רק כאשר הסתייע התובע במתורגמן כאמור" (ס' 14 לתצהירו).

9. כעורך-דין המספק שירות מקצועי ייחודי ורגיש, היה על הנתבע לוודא שהתובע מקבל ומבין את הדיווח, בין באמצעות מתורגמן מקצועי, ובין אם בכתב, באופן שבני המשפחה יוכלו לתרגם עבורו. במקרה דנא, הנתבע לא הכין כל דיווח כתוב אודות הדיון, ואף לא ערך תרשומת של השיחה מזמן אמת -- מי נכח בה ומה נאמר. זאת ועוד: עו"ד אל-אסמר שלל את טענתו העובדתית של הנתבע אודות נוכחותו בפגישת הדיווח הנ"ל (!) (ר' עדותו בפ' ע' 22 ש' 24-20).

10. התובע מלין בתביעתו כנגד הסכמת בא-כוחו לדחות את התביעה על הסף. לטענת התובע, היה על הנתבע לפעול בדרכים העומדות לרשותו על מנת למצות את הבירור הרפואי ולבסס את תביעתו על נכות תיפקודית. כידוע, קביעתו הרפואית של המל"ל מחייבת בתביעה לפי חוק הפלת"ד (סעיף 6ב לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975); ואולם, לפי הנטען, הנתבע יכול היה לבקש לסתור את קביעת המל"ל לפי המסלול שבסעיף 6ב סיפא הנ"ל. לטענת התובע, היו בידי הנתבע די והותר נתונים שלימדו על מצבו הרפואי הקשה -- שהרי התלונן בפניו, ואף פוטר מעבודתו (ס' 12-6 לתצהירו). לחלופין, הנתבע יכול היה לדרוש את מחיקת התביעה חלף דחיתה, וזאת כדי למצות את ההליך במל"ל (ר' ס' 31, 34 לסיכומי התובע). התובע הדגיש כי הנתבע לא הציג בפני בית המשפט מסמכים רפואיים רלבנטיים, ואף לא הורה לו להיבדק ע"י רופא מטעמו. בכך גרם לו להפסיד כליל את תביעתו (ס' 35 לסיכומיו).

11. הנתבע מצידו השיב, כי לא טיפל בתביעת התובע במל"ל, וכי התובע החליט שלא לערער עליה (ס' 13-12 לתצהירו). לדבריו, הסכים לדחית התביעה בבית המשפט ברחובות כדי להימנע מפסיקת הוצאות (ס' 24 סיפא לתצהירו). הנתבע הדגיש כי "הקביעות המוסמכות" שהיו בידו בעת שטיפל בתיק היו קביעותיהם של רופאי המל"ל, אשר לימדו כי התובע לא סבל באותה עת מנכות אורטופדית, וכי היה כשיר לשוב לעבודה (ס' 2 לתצהירו).

שאלת ההתרשלות

12. מהם הנתונים שעמדו בפני הנתבע בכל הקשור למצבו הרפואי של התובע, בעת שניהל את התביעה בבית המשפט? כמובן, תלונותיו הסובייקטיביות של התובע עמדו בפניו, שהרי אלה מצאו ביטוי בכתב התביעה שהגיש (למשל ס' 13-12 לכתב התביעה), וכן בתחשיב הנזק (למשל בס' ג' שם). בנוסף, הנתבע היה ער לטענת התובע שפוטר "עקב התאונה", שהרי כך רשם בתחשיב הנזק (ואף הפנה למכתב פיטורין; ר' ס' א' 5 לתחשיב הנזק).

13. כמובן, אין די בתלונות סובייקטיביות ואף לא במכתב פיטורין (שלא הוצג בהליך דנא), כדי לבסס נכות בעלת אופי תיפקודי. להלן אבחן את המסמכים הרפואיים שעמדו בפני הנתבע, בעת שטיפל בתביעת התובע:

א.                 סיכום מחלה מיום 6.2.1998 (נספח א' לתצהיר התובע) - מדובר במסמך רפואי ראשוני בעקבות הפגיעה. לא הודגם חסר נאורוסקולארי, אך נצפתה פלוקטואציה; התובע שוחרר עם המלצה לחבישה וטיפול תרופתי, ולמעקב רופא מטפל. ב"קבלה רפואית" מיום 16.8.98 (בנספחי א' לתצהיר התובע) דווח כי הנ"ל סבל מכאבים והגבלת תנועות, ובוצע ניקוז אבצס. התובע נשלח לבדיקות משלימות ולמעקב. בהמשך מופיע שנשלח לפיזיוטרפיה ו- MRI והופנה לרופא תעסוקתי (ד"ר יעקב פשין, מרכז רפואי אסף הרופא). במזכר של ד"ר שקרוב איליה מיום 21.8.1998 רשום כי "המצב התדרדר". במזכר נוסף מיום 23.8.1998 רשום כי הפצע פתוח, נשלח לבדיקות ולביקורת (בנספחי א' לתצהיר התובע).

ב.                 במזכר רפואי מיום 6.9.1998 נרשם: "לא מסוגל לעבוד בתור גנן, ובמצבו הנוכחי לא מסוגל לשום עבודה" (ד"ר ברטה ויינשטיין, קופ"ח כללית). במזכר מיום 1.10.1998 רשם רופא קופ"ח כללית: "לא יכול לדרוך על הרגל". ד"ר פשין ציין במזכר מיום 16.11.1998 כי לפי MRI אין מעורבות לעצם, ונשלח לפיזיותרפיה.

ג.                  המסמכים הרפואיים הנ"ל קדמו להחלטת המל"ל אודות נכות התובע, אשר ניתנה ביום 22.1.1999 (נספח ב'1 לתצהיר הנתבע). הנתבע לא ייצג את התובע במל"ל, אך סייע לו למלא ולהגיש את טופס הפניה (ת/1; עדות הנתבע בפ' ע' 31 ש' 28-26). התובע נבדק ע"י הפוסק הרפואי במל"ל, האורטופד ד"ר וידנבליט. רופא המל"ל היה ער לתלונות התובע ולבדיקות שעבר. ב"ממצאים ונימוקים" רשם כדלקמן: